על חינוך טיפולי וטיפול חינוכי בפנימייה פוסט אשפוזית, חלק ג'

תוכן עניינים

על חינוך טיפולי וטיפול חינוכי:

עבודה בקו בין עובד סוציאלי למנהל בית בפנימייה פוסט אשפוזית, חלק ג

מאת אורגד בר

  1. בין חינוך טיפולי וטיפול חינוכי מתקיים קשר סימביוטי. אין האחד יכול להתקיים ללא האחר. התייחסות טיפולית שמשמעה הבנת מניעי ההתנהגות מחייבת התייחסות להתנהגות תוך ניסיון להבין את מניעיה

בהמשך לחלקים חינוך טיפולי וטיפול חינוכי א' וחינוך טיפולי וטיפול חינוכי ב', הקשר הסימביוטי מאופיין בקו שלנו בכך שהקשר הינו רציף. העדכונים והחשיבה על התגובה המתאימה לכל מאורע נמצאים במינונים שונים, הן באירועים שברור מאליהם שהם מחייבים חשיבה מאין זו והן לגבי אירועים שלעיתים קרובות נראים טריוויאליים וכאלו שאינם דורשים מידה מסוימת של חשיבה ועדכון. המייחד את הנחת היסוד הנוכחית הוא ניפוץ האשליה הקיימת שרק המהלכים הטיפוליים חותרים להבין את מניעי ההתנהגות, בעוד שהמהלכים החינוכיים מחפשים רק את המעשה והתגובה הראויים.

לטעמי, הבנת מניעי ההתנהגות קשורים לניתוח החינוכי והטיפולי כאחד, אך נקודת המבט בהחלט שונה. בעוד שנקודת המבט של המטפל מתמקדת בעומקים של מניעי ההתנהגות, בהבנה הדטרמיניסטית, בתחושות וברגשות, נקודת המבט של המחנך דווקא עוסקת בהבנת הקשרים הסיבתיים ובניסיון לנפץ קשרים אלו.

לתפיסתי, הקשר הסימביוטי הוא היכולת להצליח בניתוח ובמעשה בשני הכיוונים ולדעת לסנכרן את שניהם יחד על ידי הגדרת חלוקת משימות בין החלקים הטיפולי והחינוכי, יציאה למשימות (הצלילה לעומקים מצד העו"ס וניפוץ הקשרים הסיבתיים מצד מנהל הבית), מתן מענה חינוכי-טיפולי, מדידה והסתכלות האם התוצאות הרצויות הושגו, ביצוע חשיבה מחדש ושאילת השאלה האם התגובתיות הייתה מתאימה והובילה לתוצאות הרצויות וחוזר חלילה. יש לציין כי ישנם מצבים רבים בהם הצלילה לעומקים של המטפל והניסיון לנפץ את הקשרים בין הטריגר להתנהגות הם בבחינת תהליך, ולכן יש צורך בתכנון של אותו התהליך ובהבנה כי תוצאות ניתן יהיה להשיג אך ורק לאורך זמן.

דוגמה מוצלחת מהקו שלנו ניתן לקבל מסיפורו של חניך שהתקשה לייצר התנהגויות מתקבלות גם במהלך החופשות שלו בבית, מה שהוביל בסופו של דבר למצב בו במהלך שהותו בפנימייה ניכר שיפור בהתנהלותו והתנהגותו. בבית, עם זאת, הוא הרשה לעצמו לחזור להתנהגויות ישנות של חוסר תפקוד. הבנת מניעי ההתנהגות הייתה ברורה בעבור שנינו: ההחזקה השונה בבית, השינוי בסביבה שהפכה למאפשרת יותר וכמובן חרדה חברתית.

ההתייחסות הייתה בשני כיוונים: מצד אחד, מאמץ גדול יותר של מנהל הבית לפקח ולבקר את התנהלותו בחופשה בבית ודרישה לשיחות בנושא לאחר חזרה מחופשות. מצד שני, הדרכה הורית ועבודה טיפולית עם המשפחה מצד עו"ס הבית. לאחר שנגלה כי תגובתיות זו לא הייתה מספקת ובכדי להימנע מאותן רגרסיות במהלך החופשה, השכילה עו"ס הבית למצוא לו מקום עבודה בסופי השבוע בבית. כך הוא לא יכול היה להרשות לעצמו לחזור לתפקוד ירוד במהלך חופשות בבית.

מעניין לציין כי העו"ס במקרה זה השכילה לתת מענה חינוכי-טיפולי-ניהולי כאחד, מה שלטעמי מצביע על ניהול קו ברמה גבוהה, קו שבו ישנה זליגה בחלוקת העבודה בין החלקים השונים והעו"ס יכול להרשות לעצמו לזלוג לטריטוריה הארגונית של מנהל הבית ולהיפך מבלי להגדיר זאת כפלישה אלא דווקא כזליגה חיובית ונדרשת.

חינוך טיפולי וטיפול חינוכי

תובנות על חינוך טיפולי וטיפול חינוכי

אין ספק כי מורכבות העבודה החינוכית-טיפולית הופכת לגדולה יותר במסגרת כמו פנימיית עדנים, מסגרת חוץ ביתית פוסט אשפוזית המאתגרת את עובדיה באינטנסיביות רבה, בריבוי אירועים חריגים ובהתמודדות ימים ולילות סביב סוגיות הדורשות מענה. ניתן לתאר דרכים רבות להתמודדות עם המורכבות הקיימת, אם על ידי הגדרה נכונה של משימות יום יומיות וביזור משימות כלפי שאר הצוות (במקרה של משימות שניתן לבצע ביזור סמכויות לגביהן) וניהול זמן נכון ותיעדוף יומי של משימות. לטעמי, השיטה המרכזית להתמודדות עם המורכבות היא יצירת קו נכון, המקדם חניכים ומפרה את הצוות.

מהניתוח הנוכחי ומהנושאים השוטפים שהועלו בהצגת הנחות היסוד, ארשה לעצמי לגזור מספר משמעויות באשר לניהול נכון של קו עבודה משותף בין מנהל ועו"ס הבית:

  1. דיאלוג אינטנסיבי, ישיר, כן ואמיתי – "זוגיות מקצועית" בין השניים מחייבת יחסים כנים ואמיתיים, ישירים ואינטנסיביים. קל יותר לקיים את הדיאלוג כשהעמדות החינוכי והטיפולי נעים באותו הכיוון אך קשה יותר לקיים זאת כשאין הסכמה חד משמעית, כשישנו קונפליקט בין החלקים המשלימים את השלם ואז קיים ויתור. לא מדובר בוויתור שנוצר מתוך הבנה והסכמה מקצועית, אלא דווקא בוויתור לטובת שלום הקו. ויתור זה יכול להעיב על היחסים בהמשך.
  2. מתח הוא חלק לגיטימי מן הקו, יש לדעת לקבל אותו, להכיל אותו, ללמוד לחיות איתו ולשים לב שהמתח הוא בבחינת המצב הטבעי כששני אנשים מגיעים מדיסציפלינות שונות המשרישות נקודות התייחסות שונות. את המתח צריך לדעת לשמר ולהבין שהוא נכון ומועיל לקידום החניכים, עוד יש לציין כי חשוב לשמור על כך שה"מתח החיובי" יהיה תמיד על הרקע המקצועי והדיסציפלינארי ולא על רקע אישי.
  3. שמירה על הגבולות הנדרשים בין ה- being לבין ה- doing וקבלת הזליגה אחד לשטחו של השני לאחר שחלוקת העבודה בין השניים ברורה ומתוך הבנה שזליגה זו אינה מאיימת לשותף.
  4. מנהל הבית או העו"ס לא יכולים "להציל" את החניכים לבדם, דרושה סימביוזה בין החלקים החינוכיים והטיפוליים ויש חשיבות מכרעת לסנכרון הקיים בין החלקים בכדי לתת מענה נכון ומקיף לסוגיות בוערות.

לסיכום

המאמר הנוכחי אינו מתיימר להיות מאמר אקדמי או להציג מודל אופטימאלי לניהול קו, אלא מנסה להציג אפשרות אחת לניהול הקו הנוכחי. בטוחני כי ישנן דרכים פוטנציאליות אחרות לניהול הקו ולהתמודדות עם הצורך בשילוב בין התהליכים החינוכי והטיפולי יחדיו, ובחירה באשר לאפשרות הנבחרת בניהול קו תלויה לא אחת גם במאפיינים האישיותיים, בניסיון ובעמדות של שותפי הקו. למרות קיומן של אפשרויות פוטנציאליות אלו, אין ספק כי המשותף לכולם יהיה דווקא ההבנה שקידומו של החניך הוא בבחינת המטרה המרכזית.

* הערה – במקביל לכתיבת המאמר הנוכחי, עו"ס הקבוצה איתה אני פועל בקו כתבה גם כן מאמר מקביל על הנושא של חינוך טיפולי וטיפול חינוכי. קווים רבים ודומים נמצאו בקריאת שני המאמרים יחדיו, וזאת שלא בוצע תיאום מראש או שהחלפנו בינינו דין ודברים במהלך הכתיבה. לטעמי, קווים משותפים אלו רק מעידים על תפיסתנו הזהה יחסית באשר לחשיבות ולאלמנטים המרכזיים המייצגים את הקו המשותף שלנו.

 

 

WhatsApp
Facebook
LinkedIn
Email
אורגד בר
אורגד בר
אורגד בר, בוגר תואר ראשון בפסיכולוגיה וחטיבה במדעי המדינה, בוגר קורס למנהלי פנימיות מטעם אוניברסיטת תל אביב, ג'וינט ישראל ומשרד הרווחה, לימודי MA בקרימינולוגיה במגמה השיקומית-חברתית באוניברסיטת בר אילן
יצירת קשר
עוד בנושא
גלילה לראש העמוד