במאמרים אחרים באתר דיברנו על איך מטפלים בנוער בסיכון, על פנימיות נוער בסיכון, הוסטלים לנוער בסיכון, פנימיות פוסט אשפוזיות לנוער בסיכון ופגועי נפש ומסגרות טיפוליות נוספות עבור ילדים אלו, ועל המערכת שאמונה על נערות ונערים המתמודדים עם קשיים שונים ומגיעים מרקעים מורכבים ולפעמים גם קשים.
הפעם, רצינו לעשות משהו קצת שונה: להתרכז בחייהם של הנוער בסיכון, על החוויה שלהם בכל הסיפור הזה. החלטנו לתת לכם הצצה אל תוך סיפור החיים של אותם נערים, כדי שתוכלו להבין מאיפה הוא ואיך הוא יכול להיגמר.
נוער בסיכון – איך זה מתחיל?
העולם בו אנו חיים מכוון לסטנדרט אחיד בשיטת "One size fits all". בכל מסגרות החיים בהם אנחנו עוברים, ישנו סטנדרט בו כולנו נמדדים ובו משווים אותנו לאחרים. כך למשל מיד אחרי הלידה, מודדים את המשקל והגובה שלנו ומשבצים אותנו בתוך אחוזונים הנקבעים ביחס לאוכלוסייה הכוללת. משם, אנחנו ממשיכים לאחות בטיפת חלב שגם היא עסוקה בעיקר לוודא שאנחנו נורמטיביים.
אחרי כמה שנים, אנחנו מגיעים לגן טרום חובה, בו אנחנו מגלים לראשונה מקום שבו כולנו מקבלים יחס אחיד ושווה.
כולנו צריכים לאכול עם כולם, לישון עם כולם, לשחק עם כולם ולשבת יפה, כמו כולם. אנחנו מתבגרים ומגיעים לגן החובה בו כולנו לומדים בקצב אחיד, כאשר מצופה מאיתנו שבסוף השנה, כשנגיע לכיתה א', כבר נלמד לקרוא.
המעגל ממשיך וממשיך. מבית ספר היסודי, לחטיבת הביניים, לבגרויות ואז גם לצבא – בכל אחת מהמסגרות שלנו אנחנו מצופים להתיישר אל מול הסטנדרט. להיות כמו כולם, לעמוד ברף הביצועים, לתפקד בגדר הנורמה.
אבל מה קורה כאשר יש ילדים ונוער אשר לא מתאימים לשבלונה הזאת? הרי נסיבות החיים של כל אחד ואחת מאיתנו שונות לחלוטין. המזג איתו אנחנו נולדים שונה, הטעם שלנו שונה וההעדפות שונות. ואם חושבים על זה לרגע, זה הגיוני לחלוטין שלא כולנו נוכל לעמוד באותם הכללים והסטנדרטים.
הבעיה היא מה שקורה כאשר ילד או ילדה לא מצליחים לעמוד באותו סטנדרט.
הבעיה של אותם ילדים מתחילה בדרך שבה המערכת והחברה מתייחסת אליהם.
מה קורה לנוער בסיכון המוגדר כ"לא נורמטיבי"?
נערים שלא מתאימים למסגרת, למשל כאלו שמזהים אצלם בעיות רגשיות אצל ילדים, מקבלים את הטייטל של "נכשלים" או של "בעייתיים". במצב כזה, יש לנערים שתי אפשרויות:
1. לקבל את הטייטל, להתמסר ולהשלים עם תגית של נערים כושלים, בעיתיים ולא מוצלחים.
2. לאמץ דימוי חדש ולתייג את עצמם בצורה אחרת שתיתן להם הרגשה של כוח ושליטה. ברוב המקרים, התגית הזו היא תגית הילד הרע, זה שעושה מה שהוא רוצה וגורם לבעיות בלי הפסקה.
אלו שמתמסרים לתגית שמדביקה להם המערכת בקושי מצליחים לשרוד באותה מערכת, אך לרוב סובלים בה מאוד. מהעבר השני, אלו שבחרו באפשרות האחרת והחליטו לאמץ את דמות הילדים הרעים נפלטים מהמערכת. לעיתים יחפשו עבורם בית ספר לילדים עם בעיות רגשיות. הם עוזבים את המקום שכל כך מקשה עליהם, שלא מקבל אותם ולא מצליח להתמודד איתם.
אם לומר את האמת, אנחנו לא בטוחים במה היינו בוחרים אם לא היינו יודעים לאן הדרך השנייה מובילה. המערכת מקשה על ילדים כאלו ברמה כל כך משמעותית שהרצון לעזוב אותה ולוותר עלול להיות אדיר. אבל אנחנו כן יודעים לאן הדרך הזו מובילה. הדרך שמתחילה בנטישת המסגרות לא נגמרת שם.
אלו שבחרו באופציה השנייה הופכים ברוב המקרים לנוער בסיכון, כאשר תחילה הסיכון הוא נשירה ממסגרות.
אבל למעשה, סיכון הנשירה מהמסגרת הוא רק ההתחלה, בפועל הוא מסמל סיכון גדול יותר – סיכון להגיע למסלול חיים לא נורמטיבי.
במציאות, לעיתים מדובר במסלול חיים של עבירות על החוקים וקושי אדיר להשתלב בהמשך החיים במסגרות נורמטיביות.
נוער בסיכון הוא שם כולל לנערים ונערות אשר מסלול חייהם סטה מאותו מסלול אשר החברה הגדירה כמסלול הסטנדרטי.
ברוב המקרים, אותם ילדים סובלים ממשקעים רגשיים ונפשיים שנובעים מהסטייה אל מסלול אחר, מסלול שונה שנתפס כלא ראוי.
למה בני נוער בסיכון סוטים ממסלול החיים הסטנדרטי?
ישנן סיבות אפשריות רבות שיכולות לגרום לנערים לסטות ממסלול החיים הנורמטיבי ולהידרדר אל שולי החברה:
- נסיבות חיים קשות כמו משפחה מפורקת או עוני קשה
- מזג מולד ומרכיבים אישיותיים
- סביבה חברתית לא בריאה בה הנער או הנערה גדלים
- פגיעה נפשית שגורמת לקשיים נפשיים ומשאירה מטענים רגשיים כבדים
- קשיים אורגניים (מולדים)
למרות שהסיבות יכולות להיות שונות, במקרים רבים המסלול עשוי להיות דומה. זהו מסלול בו הם חיים בשוליים, מחוץ לאותן מסגרות שאמורות להתאים לכולם.
הסוף לא חייב להיות עצוב
לשמחתנו, סיפורים של נערים הנמצאים בסיכון לא חייב להיגמר בצורה שלילית. יש הרבה אנשים טובים בדרך המוכנים להקשיב, לחבק ובמידת הצורך גם לעזור ולהתערב. אותם אנשים עושים דברים כמו להפעיל ניידות סיוע שמסתובבות בלילות ומחפשות את מי שצריך את האוזן הקשבת ואת הכתף התומכת.
בנוסף לאותם אנשים טובים, ישנם אנשי חינוך וטיפול שבניגוד למרבית המערכת אינם מוכנים לוותר על הילדים והילדות האלו. אותם אנשי מקצוע נהדרים עושים עבודה חשובה בפנימיות המיועדות עבור נוער בסיכון, במסגרות חברתיות שדואגות לנוער בסיכון, ובמקומות רבים נוספים המעניקים טיפול, תמיכה וסיוע.
האמת היא שאותם ילדים שנחשבים להיות באותו סיכון יכולים לצאת לדרך חדשה, דרך טובה יותר.
לפעמים כל מה שצריך בשביל להציל את הילדים האלו מהסיכון הוא מבוגרים אכפתיים ודואגים שנמצאים בסביבה הקרובה או הרחוקה של אותם ילדים.
עבור הנערים האלו, האנשים אותם יפגשו בדרך – בין אם זו עובדת סוציאלית בפנימייה של ילדים בסיכון או מתנדב בניידת סיוע או מסגרות טיפוליות מסוג אחר – עשויים להיות ההבדל בין חיים של סיכון, לחיים של סיכוי.
