הפרעות דו קוטביות (מאניה דיפרסיה) – מהי דו קוטביות וכיצד תזהו אותה?

תוכן עניינים

כל מה שרציתם לדעת על דו קוטביות

הפרעה דו קוטבית (או בשמה הקודם והנפוץ יותר "מאניה-דיפרסיה", ובשמה הלועזי "הפרעה בי-פולארית"), משתייכת לקטגוריה של הפרעות נפשיות. היא מאופיינת בתקופות בהן יש שינוי דרמטי במצב הרוח: מתקופה של עוררות וחיוניות יתר עד למצב של דיכאון. הפרעות דו קוטביות, כנובע משמן, נעות בין שני קטבים (קצוות) של רגשות המשפיעים גם על ההתנהגות. ההפרעות מגיעות בתקופות, בהן קצה אחד של רגש הוא דומיננטי מאוד.

הדפוסים של הפרעות דו קוטביות

מיותר אולי לציין שלכל אדם יש תקופות של שמחה לעומת עצב, אולם במקרה של הפרעה דו קוטבית הפער ביניהן פשוט גדול מדי, כאשר כל תקופה של הפרעה דו קוטבית (המכונה "אפיזודה") מגיעה לקיצוניות שלה. התקופה הראשונה היא התקופה המאנית. בתקופה זו הרגשות המציפים את הסובל מהפרעה דו- קוטביות הם רגשות שמחים ומעוררים. לרוב, הסובל מההפרעה ירגיש "על גג העולם"- מצב הרוח גבוה, תחושת המסוגלות עולה והדימוי העצמי הוא מאוד חיובי. כשאדם סובל ממחלה כמו מאניה דיפרסיה או הפרעות מצב רוח, בתקופה המאנית לאדם יש אנרגיות גבוהות מאוד לעשות דברים והוא פעיל מאוד. האנרגיות מופנות להרבה סוגים של פעילות והעוררות מורגשת בכל הגוף: הצורך בשינה מועט, החשיבה מהירה, קצב הדיבור עולה וגם היצר המיני מוגבר. תענוג? לא ממש.

קצב החיים הזה מהיר. פשוט מהיר מדי. הקצב המהיר המאפיין את התקופה מוביל לפעמים לחוסר סובלנות ואגרסיביות כלפי אחרים שאינם נמצאים באותו הקצב באופן טבעי. פעמים רבות התקופה המאנית מתבטאת בהתנהגויות המסכנות את האדם ואת סביבתו הקרובה- שימוש מופרז בחומרים מסוכנים (סמים ואלכוהול), נטייה לפזרנות כלכלית, נטייה לקחת סיכונים ולקבל החלטות פזיזות ללא מחשבה מוקדמת (לדוגמה: התפטרות פתאומית ממקום העבודה, שינוי דרמטי באורח החיים, גירושים, הוצאת כספים ללא מחשבה). ההשלכות של ההתנהגות הזאת עשויות לפגוש את האדם בהמשך. האפיזודה המאנית עשויה להימשך בין מספר ימים או שבועות במקרה הקל (מצב המכונה היפומאניה) ובין מספר שבועות לחודשים במקרים אחרים.

התקופה השנייה של הפרעה דו קוטבית היא התקופה הדיכאונית. לתקופה זאת נלווים כל המאפיינים המוכרים של דיכאון, שיכול להיות גם דיכאון קליני: רגשות של עצב, ייאוש, חוסר תקווה, חוסר משמעות לחיים ועוד. תקופה זאת היא כמעט תקופת מראה של התקופה המאנית. אם התקופה המאנית התאפיינה בפעילות יתר, כעת בתקופה הדיכאונית יש חוסר חשק לקום מהמיטה, ירידה דרמטית בתפקוד היום-יומי, תחושה של עייפות וחוסר אנרגיה, הזנחה עצמית ועוד. פעמים רבות עולות מחשבות על מוות. גם תקופה זו היא זמנית, ועשויה להימשך על רצף שבין מספר שבועות לחודשים.

בשני המצבים עשויות לעלות מחשבות שווא ופגיעה בבוחן המציאות. שני המצבים כאמור עשויים להיות מסוכנים: מהצד המאני החשש הוא מנטילת סיכונים, ומהצד הדיכאוני הסכנה היא אובדנות.

הפרעות דו קוטביות

הפרעה דו קוטבית היא כרונית, כלומר: האפיזודות חוזרות לאורך כל החיים של הסובל ממנה, מבלי שיש אפשרות להעלים את התסמונת באופן מוחלט. אבל זה ממש לא אומר שאין מה לעשות. ישנם מספר טיפולים אשר עשויים למתן את התקופות, לקצר את משכן ואף להפחית דרמטית את מספר ההתפרצויות של האפיזודות, כך גם לגבי מחלות נפש רבות אחרות.

אבחון הפרעה דו קוטבית

נקודת ההתחלה בדרך להתמודדות עם הפרעה דו קוטבית היא אבחון מדויק ורצוי שגם מהיר שלה. זה לא פשוט מכיוון שהאבחון של המחלה מורכב ודורש פסיכיאטר מומחה. הסיבה למורכבות האבחון היא שישנם מצבים שונים גופניים ורגשיים שעשויים להידמות למאניה דיפרסיה אך למעשה אינם דו קוטביות והטיפול בהם הוא אחר. בנוסף, ישנם תתי סוגים של הפרעה דו קוטביות ולכן הדיוק באבחון הוא קריטי. כל אפיזודה עשויה להגיע בדרגות עוצמה שונות, ממצב של הפרעה דו קוטבית קלה ועד הפרעה חמורה מאוד, ובחלק גדול מהמקרים נלוות לבעיה גם הפרעות נוספות שדורשות התייחסות ואבחון.

חשוב לציין כי מצב רוח קיצוני באחד הקצוות לא מאפשר לנו לאבחן הפרעות דו קוטביות, כאשר האבחנה תתבצע רק עם הופעת האפיזודה המנוגדת. ואגב, מעניין לציין שלמרות ששכיחות מאניה דיפרסייה דומה בין גברים לנשים, הרי שאצל גברים נפוצות יותר האפיזודות המאניות בעוד בנות המין היפה חוות יותר אפיזודות דיפרסיות.

לצד האבחון הפסיכיאטרי, נדרש ביצוע של בדיקת דם, בדיקה גופנית ובחלק מהמקרים גם בדיקות הדמיה דוגמת אולטרה סאונד או MRI. זאת על מנת לראות האם ישנם מצבים גופניים אחרים שעשויים להסביר חלק מהתסמינים שמזוהים עם מאניה דיפרסיה. כך למשל יש מקרים בהם סבורים תחילה כי מדובר בהפרעה דו קוטבית, אולם בדיקה מקיפה יותר מצביעה דווקא על חוסר איזון של בלוטת התריס, בין אם יתר פעילות (היפרתירואידיזם) ובין אם תת פעילות (היפותירואידיזם)

דרכי הטיפול בהפרעה

הטיפולים הקיימים היום יכולים לאפשר לסובלים מההפרעה איכות חיים גבוהה יותר והתמודדות טובה יותר על ההפרעה. טיפול מרכזי בהפרעה דו קוטבית, שמשולב בכל אחד מהמקרים, הוא טיפול תרופתי. הטיפול התרופתי הוא מגוון ומותאם אישית למטופל בעקבות הרקע וסוג ההפרעה. כך למשל ישנן תרופות המיועדות לייצג את מצב הרוח של המטופל ולמנוע את אותם התקפים, כך שיש ליטול אותן לרוב לתקופה ממושכת מדי יום. הדוגמה המובהקת ביותר היא ליתיום, בו נעשה שימוש למטרות אלה מזה עשרות שנים. לצד זה, תרופות אחרות מיועדות להפחית את דרגת החומרה של התסמינים המאפיינים את התפרצות האפיזודה כאשר היא מתרחשת. ניתן לשלב גם תרופות נוגדות פרכוסים, תרופות נוגדות פסיכוזה, תרופות אנטי דיכאוניות, תרופות הרגעה וכן הלאה. במילים אחרות: הטיפול התרופתי בהפרעה ישלב כמעט תמיד תרופות המיועדות לנטילה בכל עת, בהתאם להנחיות הפסיכיאטר, לצד כאלה המיועדות להתקפים עצמם.

בנוסף לכך יש צורך בליווי פסיכיאטרי באופן תדיר, ופעמים רבות בשילוב בעלי מקצוע נוספים דוגמת פסיכולוגים או עובדים סוציאליים. הטיפול במישורים אלה עשוי להיות אישי או משמפחתי, וכולל שיחות אישיות, הדרכות וסימולציות (למשל בכל הנוגע לזיהוי תמרורי האזהרה להתקפים או הטריגרים שלהם), קבוצות תמיכה ועוד. טיפולים משדה המשחק האלטרנטיבי, לרבות התאמות תזונתיות או שיטות הרפיה, הפכו לנפוצים מאוד בשנים האחרונות וניתן לשלב גם אותם בתוכנית הטיפול הכללית.

אילו זכויות מקבלים הסובלים מהפרעות דו-קוטביות?

אנשים הסובלים מהפרעה דו קוטבית אינם יוצאים למערכה לבדם, אלא זכאים לתמיכה מגופים שונים הפועלים במדינת ישראל. אחוזי הנכות שמגדיר המוסד לביטוח לאומי לאחר בחינת המסמכים הרפואיים, מסמכים המתייחסים לרמת ההכנסה ולאובדן כושר העבודה ומעבר של ועדה ייעודית הבודקת את רמת התפקוד יקבעו מהן הזכויות שניתן לקבל. הזכויות של הפרעה דו קוטבית ביטוח לאומי משתנות בהתאם לדרגת הנכות שנקבעת עבור אותו אדם דו קוטבי, כאשר החל מגובה של 40% נכות זכאים לקצבת נכות כללית. זכויות אפשריות אחרות הם הנחה (נקודות זיכוי) או פטור מתשלום מס הכנסה, סל שיקום לפגועי נפש, תג חניה, הנחה בארנונה, הקלות במס הרכישה ועוד.

כמובן שגם התמיכה של בן או בת הזוג, המשפחה והסביבה הקרובה של האדם הסובל מההפרעה הם חיוניים בדרך להתמודדות המוצלחת עם המצב. פעמים רבות בני המשפחה הם אלו שמזהים את האפיזודות ומדרבנים את האדם לגשת לאבחון, שהסיכויים שהיה מבצע בדרך אחרת אינם גבוהים: רבים מהמאובחנים אינם ששים לקבל את הטיפול, בלשון המעטה, או מכחישים את העובדה שבכלל יש אצלם בעיה. כאשר הוא כבר מאובחן כבעל הפרעה דו קוטבית, בני המשפחה הם אלו שצריכים לזהות את ההתקפים ולדעת כיצד לרסן אותו במידת הצורך (לדוגמה, מניעת התנהגות פוגענית או בלתי אחראית במישור הגופני, הכלכלי, התעסוקתי וכדומה) אך מבלי להסב לו נזק או לגרום לו לרגשות שליליים או לתחושת מבוכה.. בחלק גדול מהמקרים בני/בנות הזוג, כמו גם המשפחה כולה, לוקחים חלק פעיל בטיפול באותו אדם במסגרת של הדרכות ייעודיות, טיפול פסיכולוגי וכן הלאה.

רפואה שלמה!

 

WhatsApp
Facebook
LinkedIn
Email
מערכת נפש תאומה
מערכת נפש תאומה
אתר נפש תאומה היינו פורטל שמטרתו להנגיש מידע מקצועי לציבור. האתר בבעלות קבוצת ג.י.א אשר הוקמה מתוך חזון הכולל מערך פנימיות והוסטלים אשר יהוו מסגרת תומכת לנערים ונערות, בוגרים ובוגרות בעלי קשיים נפשיים והתנהגותיים.
יצירת קשר
עוד בנושא
גלילה לראש העמוד