פוסט טראומה אינה שמורה רק למאורעות של מלחמה או אירועי קרב אלא יכולה להיות קשורה למגוון גדול של אירועים שקרו לאדם במהלך חייו. כאשר אנחנו מדברים על אותם אלו הסובלים מפוסט טראומה צריך לזכור כי חשיפה בלתי מבוקרת שלהם לאמצעי התקשורת יכולים להפוך את תהליך ההחלמה או השיקום שלהם לקשים במיוחד. מצד שני תכופות כאשר אותם אנשים נחשפים (גם אם זה בצורה מוגבלת) ישנה משמעות של אותה חשיפה בתהליך השיקום – כלומר הוצאת הדברים החוצה במגוון של דרכים שמיד נעמוד עליהן יכולה בהחלט לעזור לאותם אלו הסובלים מהפרעה פוסט טראומטית. איך מגבשים אסטרטגיה תקשורתית לפוסט טראומה?
אסטרטגיה תקשורתית לפוסט טראומתיים – חשיפה בשיתוף פעולה
ראשית חשוב להבין שאותה חשיפה חייבת לבוא רק בשיתוף פעולה הדוק עם המטופל או המטופלת ורק לאחר שהביעו את הסכמתם לאותה חשיפה. כל ניסיון לחשיפה שבה עם הסכמה לא מפורשת לחלוטין של המטופל או המטופלת יכול להזיק בצורה קשה להליך הטיפול. גם בכל הקשור לחשיפה ישנם מספר הגבלים, צריך לזכור שכתוצאה מהעוצמה של הרשתות החברתיות כיום- מדובר פעמים רבות בחשיפה שיכולה להיות כמו אש בשדה קוצים – לא תמיד זה גרוע כל כך – רק צריכים להיות מוכנים לכך שבתוך שעות ספורות הסיפור של אותו מטופל או מטופלת כבר יהיה נחלת הכל- כתוצאה מאותה חשיפה ברשת חברתית.
הדרך הטובה ביותר לגיבוש האסטרטגיה היא להתחיל בקטן ולאט לאט להגדיל את אמצעי החשיפה, וזאת כדי לראות אם המטופל בשל באמת לחשיפה של הטראומה אותה עבר ולסיפורו האישי במדיה ארצית. למה הכוונה? תחילה כדאי לנסות "למכור" את הסיפור של אותו מטופל למקומון קטן בגיזרת האירוע. כמובן, הכל תוך שקיפות מלאה של התהליך בצורה כזו- אנחנו מפריחים בלון ניסוי לאויר העולם בצורה של כתבה קטנה במקומון – ומזהים מה אותה כתבה גרמה למטופל והאם היא הזיקה לתהליך אותו הוא עובר.
בהדרגה, לאט ובזהירות
כשמדובר על אסטרטגיה תקשורתית לפוסט טראומה או שימוש בסוגים שונים של מדיה חברתית לצורכי שיקום, צריך לזכור שכאשר החשיפה קטנה גם עוצמת הפגיעה- אם חלילה תהיה, היא עדיין קטנה ויש אפשרות לעצור את התהליך מבלי שתהליך השיקום ייפגע. לאחר שאותה כתבה קטנה פורסמה בודקים עם המטופל כיצד הוא מתייחס לכך ואיזה פידבקים הוא מקבל מהסביבה. רק אם אנחנו בטוחים שהכתבה הועילה לתהליך הטיפול אנחנו מתקדמים לשלב הבא, והוא כתבה בכלי תקשורת ארצי, על פי רוב עדיף תקשורת כתובה מאשר טלוויזיה או רדיו- מכיון שאפשרות הפיקוח שלנו על התוצרים משמעותית גדולה יותר בתהליך שכזה.
אחרי שקיבלנו את האישור מהמטופל להמשיך בתהליך אנחנו מנסים לארגן כתב או כתבת שיהיו מקובלים עליו – על סמך כתבות קודמות שהם פירסמו וכמובן – וזה חשוב מאוד- היכרותם את הנושא- אנחנו לא נרצה שכתב שעוסק בכתיבה "צהובה" וסנסציונית יטפל בנושא כזה. אם אפשר – ננסה לקיים דיאלוג עם הכתב לראות את השאלות מראש-ובכל מקרה לקראת הפרסום של הכתבה נכין את המטופל ונדאג שירגיש בנח עם עצם הפרסום. כך נרגיש בטוחים יותר עם כל אסטרטגיה תקשורתית לפוסט טראומה שנגבש.
