"ביצה או תרנגולת" במסגרת פנימיה פוסט אשפוזית – תפיסה חינוכית טיפולית או טיפולית חינוכית?

עינב סינואני

** בראשית דברי, ארצה לציין כי הכתיבה שלהלן אינה מהווה מאמר אקדמי ואינה מייצגת אמת אבסולוטית. מטרתה של כתיבה זו, היא שיתוף בדבר הנושא של תפיסה חינוכית טיפולית והעבודה הטיפולית חינוכית לה אני שותפה במסגרת עבודתי כעובדת סוציאלית בפנימייה. הכתיבה שאובה רובה ככולה מתוך העשייה השוטפת.

בנוסף, מתוך היותי בתפקיד מטפלת פרטנית ומפאת חיסיון ורגישות לחניכים בפנימייה, אציג את תפיסתי באשר לשילוב בין תפיסת הטיפול- חינוך ללא הצגת דוגמאות פרטניות**

פתיח:

כתיבה זו נולדה מתוך עבודה משותפת שלי כעו"ס קבוצה יחד עם מנהל הבית (מנהל קבוצה), עימו אני עובדת מזה כשנתיים, בקבוצת שיטה בפנימיית עדנים.

לא פעם שאלתי את עצמי במהלך העבודה היומית למה יש קדימות: לחינוך או לטיפול. עולות בהקשר הזה לא מעט שאלות:

• האם בבית ספר בהכרח יש קדימות לחינוך?
• האם במסגרת פנימיות פוסט אשפוזיות יש בהכרח קדימות לטיפול?
• האם עלינו להכיל כל התנהגות, ואם לא – היכן עובר הגבול?
• האם הגבול עובר בהתאם לעוצמת ההתנהגות המופגנת, או שמא הגבול הוא טריטוריאלי, קרי, ישנם מקומות בחיי הנער/ה בהם ישנה קדימות לחינוך וטריטוריות אחרות בהן ישנה קדימות לטיפול?
• האם לנער/ה במסגרת פנימיות טיפוליות יש יכולת להפריד בין השניים?
• האם יש הלימה בין השניים, בחיים שמחוץ לשער הפנימייה?

דילמות אלו עולות באופן סיסטמתי בעבודה בפנימייה, וכראי לכך הן מגולמות בתוך הקשר המקצועי אותו מקיימים מנהל הקבוצה ועו"ס הקבוצה הפועלים כחלק מהצוות המרכיב פנימיה לילדים.

מבנה ארגוני:

בפנימיית עדנים, פנימייה טיפולית, אנו עובדים במבנה ארגוני בו שותפים לעשייה עשרה אנשי צוות:

• חמישה מדריכים אשר מנהלים משמרת. המדריכים עובדים לסירוגין במשמרות ערב ולילה
• שני מתנדבי שנת שירות (ש"ש)
• ה"משולש" – שלושה בעלי תפקידים, אשר יחד אמונים באופן יום יומי על רווחתם ושלומם של החניכים:

בקודקוד האחד מצוי מנהל הבית – בתפקידו אמון על ניהול שגרת היום של החניך: בית ספר, חוגים, טיפול רפואי, שעות פנאי, משמעת ועוד.

חדרו ממוקם בתוך שטח הקבוצה. המפגש עם הנערים והנערות הינו יום יומי, מתוך קרבה פיזית. קרבה זו מחייבת תגובתיות רבה מצד מנהל הבית של פנימיות נוער, תוך מתן מענה מיידי כמעט לכל סוגיה שעולה (חומרית, משמעתית, חברתית, תפקודית ועוד). ממשק אינטנסיבי זה בין מנהל הבית לחניכים, מחייב תפיסה חינוכית לשם שמירה על סדר ויכולת לחיות יחד. הכלה של התנהגויות שונות היא מחייבת אך יש לה גבולות, שכן רק הכלה בתוך גבולות מסוימים מאפשרת שמירה על שגרת יום וכן שמירה על ביטחונם של כלל הפרטים בקבוצה. עוד באשר למיקומו של זה, מנהל הבית מגיע מתוך הממשק המקורב – ישנו קושי אובייקטיבי לקחת מרחב התבוננות מרחוק, שכן הקרבה מחייבת מגע ישיר עם הילד כל העת. ללא קרבה זו, לא היה ניתן להבין באופן ממשי את ההתמודדות הנדרשת עם הילד, ובטח ובטח לא מהם הכלים הנדרשים לעבודה יום יומית איתו.

בקודקוד השני מצויה העובדת הסוציאלית – בתפקידה אמונה על טיפול רגשי הכוללני והפרטני של הנער/ה. בתוך כך: גיבוש ובנייה של תוכנית טיפול מקיפה לנער/ה בשלל התחומים, מתן טיפול פרטני, הבאת פרספקטיבה טיפולית נקודתית לסוגיות יום יומיות המצריכות התערבות שונה, הבנה של התנהגות או סימפטומים שונים בראי חייו של החניך וקשיו, פיתוח אמפתיה והבנה של הנער/ה בקרב הצוות להתנהגויות שונות (בייחוד לאלו העוצמתיות או החורגות מן הנורמה).

חדר העו"ס ממוקם מרוחק מהבית עצמו, באזור הטיפול בפנימייה. העו"ס בתפקידה אינה בלב העשייה היומית. נקודה זו מאפשרת מרחק פיזי אך גם רגשי, לא פעם, מהתרחשות היום יום. מרחק זה חיוני שכן הוא מאפשר זווית שונה והחזקה של פתרונות וצעדים אפשריים.

בקודקוד השלישי מצויה אם הבית – בתפקידה אחראית על חניכי הבית בשעות הבוקר, שאינם יוצאים לבית ספר מסיבות אלו ואחרות (השעיה, חולי, בדיקות וכדומה). אם הבית אחראית על ניהול משק הבית (ניקיון, כביסה, וטיפוח המרחב הקבוצתי) ועל נושאי המזון, הבריאות, ההיגיינה האישית והביגוד בבית.

ראוי להדגיש כי העבודה של כל אחד מהצדדים אינה סטרילית ומצריכה הבנה כוללנית. עבודה מקיפה מחייבת הבנה מלאה של הילד בכל המקומות, ולכן ישנם תחומים אשר חולשים על שלושת התפקידים. הדבר בולט בפרט בקשר שבין העובדת הסוציאלית למנהל הבית, כגון קשר עם הורים, הכוונת הצוות, קשר עם קהילה, קשר עם פסיכיאטר הפנימייה וכיוצא בזה.

העבודה במרחב הפנימייתי הפוסט אשפוזית אינה דבר של מה בכך עבור אנשי הצוות בפנימייה. על הצוות להחזיק במקביל רבדים רבים, סמויים וגלויים, גלובליים ואישיים, טיפוליים וחינוכיים. ישנה דיאלקטיקה רבה בין רבדים אלו לאורך העבודה היום יומית בפנימייה, דיאלקטיקה אשר אנו למדים שהיא זו המאפשרת עבודה מיטיבה ומקדמת עם הנערים והנערות המתגוררים בפנימייה. כאמור דיאלקטיקה זו מצויה בשתי דמויות מרכזיות בתוך הקבוצה, והן אלו אשר מובילות את ההחלטות בדבר אופן הפעולה בקבוצה – מנהל ועו"ס הבית.

במאמר זה, אנסה, מנקודת מבטי, להראות כיצד התפיסה הטיפולית חינוכית שזורה בכל תפיסה חינוכית טיפולית.

היכן מצויה הדיאלקטיקה? מהו חינוך ומהו טיפול במסגרת תפיסה חינוכית טיפולית? 

החינוך – מטרתו היא יצירת סוציאליזציה בקרב הפרט, על מנת לאפשר חיים משותפים, תוך הצבת גבולות, הקניית ערכים ועיצוב תודעת האדם. במילים אחרות, מטרת החינוך היא יצירת התנהגות והתנהלות אדפטיבית של הפרט, לשם חיים בחברה.

הטיפול – מטרתו שיח מאפשר מפגש עם העולם הפנימי וניסיון בדיקה של מניעי ההתנהגות, תוך ניסיון להעניק למטופל שליטה על חיו וניהול חייו באופן מספק. טיפול חוצה את ההתנהגות הגלויה, תוך קבלה והכלה של הפרט.

מכאן ניכר כי ישנה דיאלקטיקה בין שני התחומים הללו, החינוכי והטיפולי. זו החינוכית נותנת דגש על החוץ, בעוד הטיפולית נותנת דגש על הפנים; זו הראשונה, מטרתה הקניית כלים וערכים וזו השנייה, מטרתה חקר פנימי למציאת אלו; זו הראשונה, שמה גבולות ברורים להתנהלות בעת מפגש עם האחר, ואילו השנייה מכילה ארסנל של התנהגויות מצידו של הפרט.

אך האם דיאלקטיקה זו בהכרח מרמזת לנו כי שתי יחידות אלו נפרדות זו מזו? או שאולי שמא הן משלימות זו את זו?

ויניקוט בכתביו, מיישב מעט דיאלקטיקה זו. ויניקוט מציג שלושה ממדים, שיש להורה בחייו, ואלו הן גם של המטפל בפסיכותראפיה (זאת מתוך ההבנה כי המטפל הוא מקבילה לדמות ההורית). על ממדים אלו לפעול בד בבד:

1. בממד הרגשי החוויתי, ויניקוט מציג את ה- Holding (החזקה) – Holding פירושו הכלה של ארסנל רגשות: בכי, חרדה, פחדים של הילד, הפרעות מצב רוח ועוד (הממד הטיפולי, שמיצג עו"ס הבית).
2. בממד הפיזי, ויניקוט מציג את המושג Handling (טיפול) – שפירושו לעטוף, לחתל, להאכיל, להלביש. פעולות אלו הן טיפוליות בהווייתן, אך זהו המרחב המעשי של הטיפול בילד. בטיפול מסוג זה ישנה חשיבות לסטינג ולהצבת הגבולות (הממד החינוכי והפרקטי- שמייצג מנהל הבית).
3. בממד התיווכי (Object Presenting) – להציג את העולם בפני הילד בצורה שהוא יכול לקלוט אותו. לתווך את המראות השונים, את החוויות שלו, לעשות הבהרה, פירוש, הסבר, למה שקורה בעולמו הפנימי והחיצוני של הילד (למשל על ידי שיום של רגשות). זהו תיווך של הפנים והחוץ של הילד. עליה להיות מותאמת לקצב התפתחותו של הילד, הן הכרונולוגי והן הרגשי (ממד המשותף למנהל הבית ולעו"ס הקבוצה, איש איש בתחומו)

להמשך קריאה אודות תפיסה חינוכית טיפולית – חלק ב'