מה קודם? תפיסה טיפולית חינוכית או תפיסה חינוכית-טיפולית? חלק ב'

תוכן עניינים

"ביצה או תרנגולת" במסגרת פנימייה פוסט אשפוזית –  מדוע תפיסה טיפולית חינוכית צריכה לדור זו לצד זו?

בהמשך לעיסוק בשאלה מה קודם למה – תפיסה טיפולית – חינוכית או חינוכית – טיפולית חלק א', אתמקד בדברי בשני רבדים עיקריים: מאפייני גיל ההתבגרות לכשעצמו לצד הרקע עימו מגיעים הנערים והנערות לפנימייה; פנימיות נוער טיפוליות כבית המספק את כל צרכי החניך.

מאפייני גיל ההתבגרות לכשעצמו לצד הרקע עימו מגיעים הנערים והנערות לפנימייה

ילדים ובני נוער הינם פגיעים יותר, שכן הם בעיצומו של תהליך התפתחותם והם טרם השלימו את התהליך ההתפתחותי במלואו. זהו זמן לחיפוש וגיבוש זהות של הפרט. לשם השלמת התפתחות זו, תקופת ההתבגרות משלבת שינויים במספר תחומים:

  • התחום הרגשי הביולוגי (בגרות מינית)
  • תחום ההתפתחות הקוגניטיבית (התפתחות חשיבה מופשטת)
  • התחום החברתי (עלייה בחשיבות קבוצת השווים)
  • התחום הסביבתי (מעברי בית ספר). בגילי 18-12, שזו אוכלוסיית היעד בפנימייה, החניכים עוברים תהליך של נפרדות ממשפחתם.

הנערים והנערות אשר מגיעים לפנימייה (בדגש על פנימיות נוער בסיכון), עברו ברובם אירועי חיים מלחיצים אשר הביאו אותם לתחושה של היעדר כלים וכתוצאה מכך, חלה רגרסיה משמעותית ביכולתם לתפקד. מחקרים שונים מגדירים אירועי חיים מלחיצים כאירועים אשר גורמים להפרעה במהלך החיים התקין של הפרט ודורשים ממנו הסתגלות מחודשת. מצבים אלו כוללים או משקפים אובדן, או שהם מובילים להגדרה מחודשת של מצבים חברתיים. אירועים אלו יכולים בהווייתם לכפות דרישות חדשות על הפרט שמילוי שלהם הוא בעייתי, או לשבש את הדרכים הרגילות והמשאבים האישיים והבין אישיים הזמינים לנער / נוער בסיכון להתמודדות.

בכך בעצם תוך תקופה קצרה אירועים מלחיצים/ טראומתיים אלו, גורמים לשינויים קיצוניים בשגרת החיים, ודורשים הסתגלות במישור האישי והחברתי (Kaplan & Damphousse, 1997). ברובם המוחץ של אירועים אלו בפנימייה, אנו רואים כי מדובר באירועים בעל אופי שלילי הכולל אלימות פיזית, פגיעה מינית, הזנחה ממושכת, מוות של הורה, חסך (כלכלי או רגשי), אשפוז, דחייה חברתית ממושכת נסיבות סביבתיות חמורות ועוד.

השפעת האירועים על החניך

אירועים מלחיצים אלו הינם משמעותיים ומשפיעים על הפרט בכמה אופנים. מתבגר אשר נתקל באירועי חיים מלחיצים, בשונה ממבוגר אשר סיגל לעצמו ארסנל של כישורי התמודדות, ימצא עצמו מגיב בהסתגרות, ביטול עצמי, דיכאון, רגרסיה, התנהגות אנטי סוציאלית. כמו כן, יתכנו גם תגובות מסוג אחר כמו הפרעות חרדה, פגיעה עצמית וכדומה.

נמצא קשר בין אירועים מלחיצים אלו לבין מצוקה פסיכולוגית, אשר באה לידי ביטוי בסימפטומים של תפקוד ירוד, חרדה, ניכור חברתי, עוינות ודיכאון (Turner & Lloyd, 1995; Kaplan & Damphousee, 1997). ישנו בנוסף קשר בין אירועים אלו להתפתחות הפרעות פסיכיאטריות וסומאטיות שונות (Andrews & Tennant, 1978). אירועי חיים מלחיצים/ שליליים, בגיל הילדות או ההתבגרות בפרט, עלולים להוביל למצב סיכון מתמשך, שכן הפרט טרם סיגל לעצמו די משאבים וכלים להתמודדות הזמינים לו. כתוצאה מכך אין בידו את הכישורים הרלוונטיים להימנע ממצבים אלו, לפתור אותם, או אף להרגיש כי יש בידו את המסוגלות הנדרשת והעמידות לעמוד מולם בבטחה.

מתוך כך, אנו למדים כי לא די בתפיסה טיפולית גרידא, שכן על מנהל הבית מוטלת אחריות כבדה לסייע לילד בפיתוח משאבים וכישורים (בין אם חברתיים ובין אם תפקודיים), שכן אלו הם כישורים מחייבים להתמודדות יום יומית. כישורים אלו אינם יכולים להתפתח רק במסגרת הטיפול. כישורים אלו מתפתחים מתוך הדרישה לתפקוד, להתנסות. על מנת לעודד פיתוח כישורים אלו, יש לשים זה לצד זו, את האחריות החינוכית עבור הילד, אשר מציבה סטנדרטים תפקודיים חיצוניים גבוהים, מסייעת להבדיל בין טוב ורע, מקדם ומזיק, לבין חיזוק פנימיותו ותחושת הביטחון של הפרט, תוך עיבוד מצבים טראומתיים אלו.

תפיסה טיפולית חינוכית

פנימייה טיפולית כבית המספק את כל צרכיי החניך

הנערים השוהים בפנימיית עדנים אלו הם נערים אשר הוצאו מביתם למסגרת חוץ ביתית, בין אם בהסכמה ובין אם מכוח צו לחוק נוער. אחת לשבועיים יוצאים החניכים לביתם למשך הסוף שבוע, ולאחריו חוזרים לשבועיים נוספים בפנימייה. בהיותנו דמויות בגירות אשר דואגות לצרכיי הילדים, מנהל הבית והעו"ס הם כמעין דמויות הוריות בתוך הקשר עם הנער/ה בעת שהותו בפנימייה. כך בעצם יחד, טבעה הפנימייה מושג אשר עובר כחוט השני לאורך כל הטיפול הפנימייתי, והוא "הורות משותפת". ככאלו אנו אמונים לספק את שלל צרכיהם, הן החומריים, הפיזיים והן הרגשיים.

בנוסף אנו אמונים על סנכרון בין כלל הגופים אשר עוטפים את הילד מידי יום: קשר עם בית הספר, קשר עם הבית, מטפלים, חוגים ועוד ועוד. על מנת לשמור על ציר התפתחותי זה של הנער/ה ישנו מכלול של רבדים בחיי הילד שעלינו להכיר ולהחזיק, לשמור ולטפח, לדרוש ולהכיל. הדיאלוג בתוך שלל מצבים אלו בין טיפול גרידא לחינוך גרידא מצוי בלב ליבה של העשייה, ואי לכך אין אפשרות להחזיק רק צד אחד של המטבע.

לסיכום – תפיסה טיפולית חינוכית

בעבודה המשותפת שלי כעו"ס עם מנהל הבית, אני למדה כי תפיסת הטיפול ותפיסת החינוך שזורות זה בזה.

במקרה של פנימיות ילדים, הקשר בין מנהל הבית והעו"ס מאפשר כל העת לשים את המתח והדיאלקטיקה בין השניים בינינו, כמי שאמורים בפעולתם ליישב מעט מן המתח הנ"ל.

לתפיסתי היום – אין טיפול רגשי לילדים בלי חינוך, ואין חינוך בלי טיפול. לראייתי, מנהל הבית המחזיק בתפיסה החינוכית, מציג את הנורמליזציה, את דרישות המציאות, את הדחיפה של הנער/ה אל עבר מחוזות חדשים אשר הנער/ה לא האמינו כי אלו מנת חלקם. העו"ס מנגד המחזיק בתפיסה הטיפולית, מציג מראה ומקום לאני הפנימי של הנער, לילד בתוכו, לצרכים שלא מולאו, לפחדים שקיימים בראיית דרישות החוץ.

בתוך כך, בשילוב העדין בין השניים הנעשה במסגרת פנימיות פוסט אשפוזיות, נותנים אנו מקום לתחושה העמוקה והפנימית של הנער/ה שמאפשרת לו להאמין כי הוא מסוגל, לצד רגשות מציפים אלו, לתפקד בעולם החיצוני.

עולם חיצוני שאינו מכיל דיו, ואינו ער למורכבות הנ"ל לא יוכל לסייע לנער/ה אשר מגיעים לפנימייה בעת משבר. רק ראייה של מתח עדין זה מאפשרת לחזק את היסודות עליהם בונה הנער/ה בפנימייה את אישיותו, מסוגלותו וחייו. אלו דרים זה לצד זה, ואינם יכולים להתקיים במרחב של אותה פנימייה ללא הלימה בין השניים.

המבנה הכוללני שמעניקה הפנימייה אינו מאפשר להחזיק כל צד לבדו. התפיסה חייבת לקחת כל העת, בד בבד את התפיסה הטיפולית והחינוכית יחד. לצד זאת, ישנם מרחבים שבהם ישנה קדימות ל"חינוך" בהווייתו על פני הטיפול (מתוך ראייה טיפולית) וישנם מרחבים בהם ישנה קדימות לטיפול על פני החינוך (מתוך ראייה חינוכית), האחת לבלי השנייה מעקרת את חברתה.

העבודה היום יומית שלנו, עובדת סוציאלית יחד עם מנהל הבית, מניחה על שולחננו מידי יום סוגיות מורכבות אשר מציבות בפנינו דיאלקטיקה מתמדת בין שני הכובעים הללו.

אנו עדים לכך שהעבודה המשותפת משתלמת, נושאת פרי ותוצר בקרב חניכי הפנימייה. לעיתים מתוך שיח תמידי בינינו ישנה אף החלפת כובעים, בה מנהל הבית מחזיק כובע טיפולי ואילו אני כעו"ס, מחזיקה בכובע חינוכי.

בנימה אישית על עבודתי המשותפת עם מנהל הבית, אני למדה שללא ספק "טובים השניים מן האחד" שכן לצד ראיית תפיסה טיפולית חינוכית לעומקה ולרוחבה, שילוב ייחודי זה מאפשר:

  1. תמיכה זה עבור זו בעבודה היום יומית האינטנסיבית
  2. אפשרות להבנת יחסים שיתופיים בין מנהל בית ועובד סוציאלי, המהווה modeling עבור החניכים לקשרים בחייהם
  3. הזדמנות למתן מענה כולל ברבדים שונים עבור החניכים
  4. החזקה משותפת של עומס המשימות, המאפשר מתן מענה מיטיב עבור החניכים
  5. נקודות מבט שונות המאפשרות גמישות ויצירתיות רבה בפיתרון בעיות

 

WhatsApp
Facebook
LinkedIn
Email
מערכת נפש תאומה
מערכת נפש תאומה
אתר נפש תאומה היינו פורטל שמטרתו להנגיש מידע מקצועי לציבור. האתר בבעלות קבוצת ג.י.א אשר הוקמה מתוך חזון הכולל מערך פנימיות והוסטלים אשר יהוו מסגרת תומכת לנערים ונערות, בוגרים ובוגרות בעלי קשיים נפשיים והתנהגותיים.
יצירת קשר
עוד בנושא
גלילה לראש העמוד