אורגד בר- מנהל פנימיית האורנים – מסגרת פוסט אשפוזית
כל מסגרת פוסט אשפוזית פנימייתית מהווה מסגרת שאמורה להכין באופן המיטיב ביותר את הילדים או בני הנוער השוהים בה לקראת היום שאחרי הפנימייה. בין אם מדובר במסגרת פנימייתית חינוכית או מסגרת טיפולית או פוסט אשפוזית, ההבנה כי בסיום השהות אותם בני נוער שיהפכו להיות בגירים, יעמדו מול דרישות החברה על כל רבדיה, מחייבים כל מסגרת פנימייתית להבנות תהליך הכנה נכון לקראת "החיים האמתיים". אם מטרה נעלה זו משותפת לכל מסגרת חוץ ביתית, במה שונה הפנימייה הפוסט אשפוזית משאר המסגרות החוץ ביתיות הפועלות תחת מנהל המוגבלויות, מעונות חסות הנוער ואף הפנימיות החינוכיות?
קווים לדמותה של המסגרת הפוסט אשפוזית
המסגרת החוץ ביתית הפוסט אשפוזית, בדומה לכלל המסגרות הפנימייתיות או פנימיות נוער, משקפת מדי יום את דרישות המציאות הקיימת מחוץ לשערי הפנימייה. הילדים ובני הנוער הנמצאים במסגרת הפוסט אשפוזית נדרשים לפקוד את ספסל הלימודים וגם להשקיע בלימודים, לעמוד במוסכמות החברתיות כאשר הם לוקחים חלק פעיל בתוך המרחב החברתי בו הם שוהים (הימנעות מאלימות ופגיעה בסביבה לדוגמא), לקחת חלק פעיל בשגרה היומית דוגמת השתתפות בפעילויות, חוגים, סדנאות וקבוצות טיפוליות ואף להקפיד על שינה, מקלחת וצחצוח שיניים. בכך, המסגרת הפוסט אשפוזית דומה לכל מסגרת אחרת, שכן דרך שיקוף דרישות המציאות, יכול הילד או הנער להתנסות ולהקנות לעצמו הרגלים בסיסיים הנדרשים מאדם בוגר כאשר הוא חי בסביבה התרבותית המודרנית.
אם כך, מהו הייחוד של מסגרת פוסט אשפוזית או פנימייה, שכן שיקוף דרישות המציאות בהווה לשם הטמעה ושילוב נכון בסביבה התרבותית בעתיד קיימת במידות מסוימות גם במסגרות אחרות? הייחוד הוא יכולת ההעמקה של המסגרת הפוסט אשפוזית. המסגרת, מסוגלת להביט בכל היבט גלוי של היחיד או הקבוצה, על כל "חריגה מן המצופה חברתית", ולהעניק מבט עמוק ומשמעותי על הסיבות והקשיים המובילים לכך. דרך זיהוי הסיבות והקשיים המובילים להתנהגויות הנוגדות מוסכמות חברתיות או כאלה המסכנות את הפרט או את סביבתו, עשויות להבנות דרכים שדרכן ניתן לסייע בשינוי ההתנהגות ובלמידה נכונה יותר של ההתנהגות הרצויה, גם אם לא ניתן להעלים לחלוטין את הסיבות או הקשיים המובילים להתנהגויות אלו.
אציג דוגמא שתבהיר את כוונותיי. ב' אובחן כסובל מהפרעת חרדה חברתית וגם סוגי חרדות שונים, וכאשר מצבי חרדה מתעוררים בקרבו הוא נמנע באופן משמעותי ממגע עם הסביבה החברתית, עד כדי הסתגרות במיטתו וחוסר רצון לתקשר עם הסביבה החברתית במשך מספר ימים. ב', שעד לחודש האחרון היה פוקד את ספסל הלימודים באופן קבוע, החל להימנע מהליכה לבית הספר. המסגרת, על נהליה וחוקיה, מייצרת תגובתיות קבועה ובהירה למצב מסוג זה ובמקרה הנתון, ב' ירד בשלבים במסגרת תכנית השלבים של המסגרת, תגובה זו אשר מצמצמת זכויות רבות שיש לנער\ה בשלבים גבוהים. על אף הקושי העצום להיות בשלבים נמוכים, ב' המשיך שלא לפקוד את ספסל הלימודים וניכר כי הדבר הקשה עליו לאורך כל היום, ולא משנה כמה שיחות שיקוף או משמעת נעשו אתו, התנהגותו הלא מקובלת המשיכה להתקיים.
הצוות הטיפולי של ב', החל לפרק את ההתנהגות ואת סיבותיה, אם באמצעות הבנת התהליך המתקיים מרגע בו קם מהמיטה, התארגן לבית הספר אך בסופו של דבר נשאר על הספסל בשער הפנימייה ולא עלה להסעה ועד להבנה מעמיקה לגבי מצבו החברתי והלימודי בבית הספר. בניתוח הסיבתי, ב' חייב להיות שותף פעיל שכן לשיתוף שלו בתחושותיו ורגשותיו, יש מקום משמעותי בהבנה הקלינית. בנוסף, הצוות הטיפולי מעמיק בסוגיות המעמיקה יותר שלו כאשר הוא נעזר במדדי הדיכאון והחרדה הנתונים מאז נקלט במסגרת, דרך קריאה והבנה של האבחון הפסיכודיאגנוסטי ועד להתייעצות מעמיקה עם פסיכיאטרית ופסיכולוג הפנימייה, בכדי לנסות ולהבין כיצד ניתן להבין וגם לסייע ליצירת ההתנהגות הנדרשת, אם ברמה הפסיכיאטרית- הפרמקולוגית ואם ברמה הקלינית. במקרה הנתון, עשויה לעבור תקופה עד שיתחיל ללכת לבית הספר על אף הקושי, בין אם באמצעים CBTיסטים שיוגדרו למדריך ולאם הבית במהלך תהליך ההשכמה וההכנה לבית הספר או דרך למידת מיומנויות להתמודדות עם תחושותיו, דרך ביצוע משימות אישיות בבית הספר ושיתוף בית הספר בתהליך עצמו ואם באמצעות הגדרת חיזוקים כאשר הוא מצליח ללכת לבית הספר.
אם כך, אוכל לומר כי הייחודיות של מסגרת פוסט אשפוזית בהשוואה למסגרות חוץ ביתיות אחרות, היא בעיקר ביכולת ההעמקה שלה את היחיד והקבוצה ובמילים אחרות, כאשר אחרים מביטים על המציאות דרך משקפיים, מסגרת פוסט אשפוזית צריכה להכיר במציאות דרך מבט מיקרוסקופי.