הטיפול הפנימייתי והפנימייה הטיפולית- המבט ההיסטורי – חלק ב

תוכן עניינים

חלק ב' מאת אורגד בר

 

בהמשך למאמר הטיפול הפנימייתי- חלק א'. בפנימיות טיפוליות מהוות תשתית פיזית ורגשית לטיפול בילדים ובבני נוער המתמודדים עם קשיים משמעותיים, קשיים שהינם תולדה של חסכים מוקדמים, הזנחה, פגיעות בעבר וקשיים משמעותיים בתהליכי התקשרות מוקדמים. הטיפול הפנימייתי, מהווה אמצעי פיזי ורגשי ליצירת תהליך טיפולי מעמיק בו הילד או הנער מצליח לעבד באופן מיטיב את חוויות העבר ומייצר בעבורו דרך תהליך טיפולי בהווה, עתיד חיובי וטוב יותר. כפי שראינו מכבר, קיימים מודלים וגישות רבות לטיפול פנימייתי, החל ממודלים קלאסיים המעניקים משקל רב לטיפול האינדיווידואלי ועד למודלים מתקדמים יותר המשלבים בין מספר גישות וכאלו המעניקים מבט מעמיק יותר על היחיד אל מול הסביבה. הרוב המכריע של המודלים לטיפול פנימייתי בעידן המודרני, מדגישות את חשיבות הקשר ותהליכי ההתקשרות כגורם מכריע בטיפול בילדים ובבני הנוער המושמים בפנימיות טיפוליות.

מי מגיע לפנימיה הטיפולית?

השמה בפנימייה טיפולית באמצעות שירותי הרווחה בישראל מהווה פתרון אחרון למצוקה, קושי או פגיעה בתהליך ההתפתחותי של ילדים ובני נוער בישראל (דוידזון-ערז, 2010). נמצא כי ילדים ובני נוער המשולבים במסגרות טיפוליות חוץ ביתיות לרוב סובלים מקשיים משמעותיים בחיי המשפחה (המועצה לשלום הילד, 2011) משום שחלקם מגיעים ממשפחות בהם ההורים סובלים מהתמכרות לסמים והפרעות נפש (דולב, 2003; לוי, 2008), מבתים בהם סבלו מהזנחה פיזית או רגשית (לוי, 2008). הקשיים שמאפיינים ילדים שהושמו בפנימיות לילדים בסיכון הן לרוב בעיות בקשר המשפחתי, חרדה ודיכאון, תפקוד חברתי לקוי, תוקפנות, תפקוד לקוי והישגים ירודים בלימודים, הזנחה חיצונית ועוד (המועצה לשלום הילד, 2011).

נמצא כי ילדים המושמים בפנימיות טיפוליות מתמודדים עם קשיים ביותר מתחום אחד (דולב, 2003) ובשל החוויות הקשות שחוו בחייהם הצעירים, הם חשופים ומועדים למגוון רחב של גורמי סיכון כגון תחלואה פסיכיאטרית, עבריינות וקשיים משמעותיים בהסתגלותם החברתית (Mennen & O'keefe, 2005).

הילדים המוצאים למסגרות טיפוליות אלו עשויים להיכנס אל תוך תהליך טיפולי קצר טווח, עד להתארגנות כוחות המשפחה וחזרת הילד אליה, או ארוך טווח, עד לצאתו של הילד לחיים בוגרים (בנבנישתי ושמעוני, 2012). השמה בפנימייה טיפולית פועלת תחת שני עקרונות מרכזיים המלווים את תפיסת הפעלת מערך פנימיות הרווחה בישראל. האחד, יצירת מעטפת מגנה ובטוחה בעבור הילדים ובני הנוער והשני, יצירת תהליך טיפולי המאפשר שינוי וצמיחה (בנבנישתי, זעירא, עטר-שוורץ, 2011). הפנימייה, כמסגרת טיפולית, מציעה בשונה מהשמה באומנה, טיפול אינטנסיבי (Care and Therapy) לאורך כל שעות היום, תוך שימת דגש על טיפול ממוקד בקשיים הרגשיים וההתנהגותיים של הילדים ובני הנוער (Boyer, Hallion, Hammell & Button, 2009).

3 סוגים מובילים של פנימיות

הפנימיות הפועלות למען ילדים ובני נוער תחת האגף לשירותים חברתיים ואישיים במשרד הרווחה נחלקות לשלושה סוגים השונים במאפיינים והצרכים של הילדים ובני הנוער המושמים בהן: פנימיות שיקומיות המיועדות לחניכים לקויי למידה, בעלי פער לימודי ניכר וחסכים רגשיים שאובחנו כבעלי פוטנציאל תקין, הפנימיות הטיפוליות המיועדות לבעלי תפקוד לקוי בתחומים רבים עקב חשיפה לתנאי גידול פוגעניים או ליקוי התנהגותי ונפשי ואשר זקוקים לחינוך מיוחד והפנימיות הפוסט אשפוזיות, המיועדות לחניכים לאחר אשפוז פסיכיאטרי או כחלופה לאשפוז פסיכיאטרי. הפנימיות הפוסט אשפוזיות מעניקות מענה כוללני גם בעבור אוכלוסיות קצה המתמודדות עם בעיות מורכבות והפרעות התנהגות קשות (משרד הרווחה והשירותים החברתיים 2014; בנבנישתי ושמעוני, 2012, צמח-מרום, הלבן-אילת וסבו-לאל, 2012).

פנימיות הרווחה ובייחוד הפנימיות הפוסט אשפוזיות, פועלות לרוב תחת עקרון 'המילייה הטיפולי' (milieu) המתבטא באופן שבו כל אנשי הצוות ומבנה הפנימייה עצמה, מהווים מרכיבים הכרחיים בטיפול הפנימייתי (Boyer et al., 2009), זאת באמצעות שמירה על יחס גבוה בין חניכים לצוות (דולב וברנע, 1996) והפעלתם של אנשי טיפול רבים ומגוונים (Foltz, 2004). יש לציין כי נכון לתקופת כתיבת המאמר הנוכחי, נערכת במשרד הרווחה חשיבה מחודשת לגבי הסיווג והגדרת הצרכים של הילדים ובני הנוער המופנים לפנימיות הרווחה ובעקבות כך, שינוי בהגדרת סוגי הפנימיות הפועלות תחת האגף לשירותים חברתיים ואישיים.

 

WhatsApp
Facebook
LinkedIn
Email
אורגד בר
אורגד בר
אורגד בר, בוגר תואר ראשון בפסיכולוגיה וחטיבה במדעי המדינה, בוגר קורס למנהלי פנימיות מטעם אוניברסיטת תל אביב, ג'וינט ישראל ומשרד הרווחה, לימודי MA בקרימינולוגיה במגמה השיקומית-חברתית באוניברסיטת בר אילן
יצירת קשר
עוד בנושא
גלילה לראש העמוד