הפרעת אישיות גבולית היא הפרעה נפשית המאופיינת בדפוסי חשיבה נוקשים, קושי בשליטה בדחפים ואימפוליסיבות. ההפרעה גורמת לקשיים בקשרים בין אישיים, ובראש ובראשונה בקשרים של המשפחה הגרעינית. במאמר זה נדבר על הורות לבני נוער הסובלים מקווים של הפרעת אישיות גבולית.
הורות והפרעת אישיות גבולית – מתי מאבחנים?
הפרעות אישיות, ובתוכן הורות והפרעת אישיות גבולית, לרוב מאובחנות בתום גיל ההתבגרות. עם זאת, במהלך גיל ההתבגרות פעמים רבות עולות התנהגויות המציגות קווים של הפרעת אישיות גבולית, וההורות לנערים (ובעיקר נערות, לאור השכיחות של ההפרעה) אלו מוסיפה מורכבות רבה.
קיצוניות רגשית
כולנו מכירים את המאפיינים המיוחסים לגיל ההתבגרות- מחשבה קיצונית, כעס רב לעומת אהבה אין סופית, וחלוקת העולם לרעים וטובים. גם כאשר אמא עם הפרעת אישיות גבולית או אחד ההורים, מאופיינת בלאביליות – קיצוניות רגשית רבה. מנעד הרגשות של הסובלים מההפרעה משתנה תדיר מקצה לקצה, והתחושות מאוד עזות לרוב. הקיצוניות הזו מקשה מאוד על הורים לתמוך בילדיהם ולקיים איתם קשרים יציבים ומיטבים. החינוך במצב של הורות או הפרעת אישיות גבולית זוגיות, עשוי להיות בלתי צפוי לאור אותה קיצוניות רגשית, ולגרום להורה להרגיש את אותן התחושות הקשות. על מנת להתמודד עם התחושות האלו ישנה חשיבות רבה לחוסן של ההורה ושל הדמויות המטפלות. מעבר לכך, על מנת לתמוך בילד הסובל מההפרעה ישנה משמעות רבה ליציבות התגובות של ההורה, וליצור סביבה שהיא עוגן בלב הים הסוער של הרגשות.
אימפולסיביות
מאפיין נוסף של הסובלים ממצב של הורות והפרעת אישיות גבולית הוא אימפולסיביות- התנהגויות מיידיות אשר לא שוקלות ולא לוקחות בחשבון השלכות עתידיות. ההפרעה מאופיינת בקושי בשליטה בדחפים ובהתנהגויות קיצוניות שעשויות לסכן את האדם הסובל מההפרעה. אשפוזים נפשיים, התקפי זעם, פגיעות עצמיות ותגובות אלימות הם פעמים רבות חלק מחייהם של הסובלים מהפרעת אישיות גבולית. התגובות האלו עשויות מאוד להרתיע ולהפחיד את ההורים, ובתורן, לשדר אי יציבות וחשש מהילד אשר עשוי להוביל אותו לפחד והתנהגויות קיצוניות יותר. הגלגל הזה הוא אינסופי, ועל מנת להתמודד איתו יש צורך במחשבה מראש על הגבולות המוצבים ועל הדרך שבה ניתן לאכוף אותם.
אז כיצד ניתן לתת מענה לבעיות העולות מהורות לסובלים מהפרעת אישיות גבולית?
הפרעת אישיות גבולית והורות היא עניין מורכב, במיוחד בשילוב של שניהם היא מורכבת בהרבה. ריכזנו כאן מספר טיפים אשר עשויים לעזור להתמודד:
- גייסו את כל התמיכה שתוכלו לקבל. חיי היום יום ומערכת היחסים עם הסובלים מהפרעת אישיות גבולית עשויים להיות מתישים. התחלקו בחלוקת התפקידים בין ההורים, היעזרו במשפחה הקרובה. רצוי שהתמיכה הזו תכלול גם הדרכת הורים על ידי איש מקצוע- ההדרכה עשויה לתת לכם כלים שיעזרו לשפר את איכות חייכם שלכם וכמובן גם של הילד.
- הציבו גבולות ברורים אך ריאליים. המאבק הוא חלק אינטגרלי- בגיל הנעורים בכללי ולסובלים מהפרעת אישיות גבולית ביתר שאת. הסובלים מההפרעה עשויים להגיב לגבולות אלו בצורה פוגענית או אלימה כלפי עצמם או כלפי הדמות ההורית. תגובות אלו עשויות לגרום להורים לוותר על הצבת הגבולות בכלל, דבר שבדרך כלל רק מקצין את התגובות ומגביר את המאבק. שימו גבולות ברורים, שהילד יכול לעמוד בהם ויש בהם היגיון. צריך לבחור את המאבקים שלנו, אך כאשר בחרנו מאבק שחשוב לנו- חשוב להתמיד בו ולעמוד מאחוריו. גבול ברור עוזר מאוד לשדר תחושת יציבות ולהנמיך את הלהבות בעת סערה.
- הפרעת אישיות גבולית עשויה להגיע עם תחלואים נלווים- דיכאון, חרדה, שימוש בחומרים אסורים ולעיתים גם טראומה. חשוב מאוד לחפש טיפול מתאים לילד- בין אם זה טיפול תרופתי ובין אם זה טיפול רגשי.
לבסוף, חשוב לזכור- בתוך הסערה והמתח המאפיינים את ההפרעה, ההורים והתא המשפחתי יכולים להיות עוגן יציב המשפר את חיי הסובלים הפרעת אישיות גבולית. על מנת לעשות זאת, כדאי לקבל הדרכה ותמיכה נרחבת ומקצועית ככל הניתן, גם לילד- אבל גם לסביבה העוטפת אותו.
