על טיפול פנימייתי בחירום ומשברים
החוויה של עבודה במסגרת פנימייה פוסט אשפוזית מחייבת מוכנות אישית ומקצועית, לכל בעל תפקיד, למצב משברי. חוויית המשבר האישי של נער או נערה במהלך היום או הלילה, מחייב את אנשי הצוות להיות ערים למצבים אלו לאורך כל שעות היממה ולהיות דרוכים להיות אוזן קשבת ומיכל מחזיק ובטוח. אך מה קורה במצב שבו מסגרת טיפולית המייצרת טיפול במשברים אישיים, מתמודדת גם עם משבר חיצוני וביטחוני, כמו המשבר אותו חווינו לאחרונה.
זה התחיל בשעות הבוקר המוקדמות עם עדכונים רבים על הסלמה במצב הביטחוני ועל החלטות שהתקבלו שחלקן ביטול יום הלימודים. החלטה שכזו, היא בעלת משמעויות רבות בניהול של מסגרת טיפולית בה כל כל ניואנס וכל אמירה עשויים להשפיע על מצבם הרגשי של בני הנוער ולהוליד תחושות של חשש, עקה או חרדה. אין ספק שביטחונם של בני הנוער חשוב מכל ולכן, נערים ונערות שכבר יצאו אל בתי הספר הוחזרו לפנימייה, בוטלו כל ההסעות הרבות והשונות והצוות החל להיערך לקראת בוקר במתכונת שונה, וכך נוצר בוקר עם צורך בדריכות ועירנות לצד פעילויות הפגה ו"זמן נוסף במרחב הפנימייתי" שלא תוכנן מראש.
גיבוש במצב חירום
להפתעתי, גיליתי אווירה פנימייתית חיובית ורגועה המתקיימת לצד האזנה לחדשות וזאת על אף התמודדות עם מספר אזעקות וכניסה למרחבים המוגנים של הפנימייה. החוויה הייתה מוזרה מאוד. האווירה שנוצרה עקב מוזיקה וריקודים, משחקי קופסא, הכנת ארוחת הצהריים יחד עם בני הנוער, שיחות רבות ואווירת יום קיץ שהגיע אלינו זה עתה בהפתעה, היו שונים באופן מובהק ממה שקורה בחברה ובאזור הגאוגרפי בו שוכנת הפנימייה או בתוך פנימיה לילדים עם בעיות התנהגות, מסוג אחר. לפתע התהפכו היוצרות והחוויה המשברית הכוללת בתוכה חרדות ומצבי לחץ הפכה להיות מנת חלקם של אלו שאינם חלק מהפנימייה ומנגד, האווירה הנעימה והמגובשת, חסרת הדאגות ואף הפסטורלית, הייתה שייכת לאלו שהם חלק מהפנימייה.
שיערתי לעצמי שהאווירה עוד עשויה להשתנות ואנחנו רק התחלנו עם אותה שגרה חירומית וציפיתי שההחלטה שבה אף אחד לא יוצא מהפנימייה תקשה על כולם, החל מבני נוער שיוצאים מדי יום להתנסות בתחום התעסוקתי ועד לבני הנוער שרק רוצים לצאת ולטייל בעיר בזכות השלב התפקודי הגבוה בו הם נמצאים. אז כן, נשאלו שאלות רבות ובני נוער רבים פנו אל הצוות בבקשות חוזרות ונשנות לצאת מהפנימייה ובכל זאת, משהו באווירה המשותפת ותחושת הביחד, המשיכו להשפיע לחיוב על היום והמוזר מכל, שהגיבוש ההרמוני החל להתחזק עם הזמן ובא לידי ביטוי ביוזמות רבות מצד הצוות ובני הנוער לפעילויות משותפות.
על אף מספר פעמים שבני הנוער והצוות רצו אל המרחבים המוגנים ועל אף שמספר נערים ונערות התמודדו עם תחושות של חרדה ועקה, המרחב הפנימייתי היה כל כך מאוחד ומגובש, באופן שבו תחושת הביטחון הכפרית התחזקה.
סיכום ומסקנות
מהתקופה הקצרה הזו בה חווינו את האווירה המאחדת הזאת יש לי לא מעט תובנות, חלקן מעידות על החלק המשמעותי של רמת המגויסות והדאגה של הצוות הפועל בתוך מסגרות טיפוליות, וחלקן דווקא מייצרות אצלי תובנות על עוצמתה של מסגרת טיפולית המסוגלת גם במצב של כאוס חברתי ופוליטי להמשיך ולראות תמיד את האור ולא משנה עד כמה חשוך ובייחוד, על יכולותיה המרפאות של האחדות והחברתיות בתוך מרחב טיפולי.
