תפיסת הטיפול בגילאי 12-18 – עדנים והאורנים חלק ב
בהמשך למאמר תפיסת הטיפול בעדנים ואורנים- חלק א, באופן שותף, העשייה הפנימייתית מתמקדת בכאן ועכשיו, בצרכי החניך ובמטרות קצרות הטווח המוגדרות עבור כל חניך וחניכה. לצד זה, האתגר המרכזי בעבודתנו הוא ליצור שינוי שיאפשר חיים בוגרים עצמאיים ומספקים ככל האפשר ביום שאחרי היציאה מ"הבועתיות" הפנימייתית.
לפיכך, התהליך אותו עובר חניך בפנימייה הוא תהליך מדורג בו העצמאות הנדרשת עולה בהתאם להתקדמות הנער/ה. ממענה ישיר ומקיף לצרכיו הילדיים והרגרסיבים, לעבר יכולתו להתנהל כנער עצמאי בחייו, כזה שמסוגל להתמודד עם קשייו ועם אתגרי החיים בחוץ. המילים "אחריות" ו"בחירה" משמשות כמוטיב חוזר בשיח היום יומי. דרכן אנו מנסים להעצים את תחושת השליטה, להשריש את האמונה ביכולתו של כל אחד להשפיע על מציאות חייו, לחזק את החיבור שבין רגש, מחשבה והתנהגות. לתפיסתנו, מצבי חיים שונים נכפו על חניכינו אך הבחירה כיצד להתמודד עימם עומדת בפניהם בכל יום מחדש. אנו מעודדים את חניכינו להגדיל את דרגות החופש בבחירותיהם, מסייעים להם ברכישת כלים על מנת שיוכלו לבחור בחירות נכונות וטובות עבורם.
תפיסת הטיפול בפנימיות
במסגרת תפיסת הטיפול בפנימיות, דגש נוסף מושם על האנשים המשמעותיים ביותר בחייו של החניך, משפחתו ובפרט הוריו. לעבודה המשותפת של צוות הפנימייה והורי החניכים (בתוך כך נכללים גם המשפחות המארחות, האומנות או המאמצות) אנו קוראים "הורות משותפת". מודל ה"הורות המשותפת" מושתתת על כבוד הדדי ושיתוף פעולה במאמץ משותף לטובת הנער/ה. אנו מודעים לחלקנו הזמני בחייהם של החניכים ובני משפחותיהם, ושואפים לסייע להורים לעצב את ההורות באופן שיחזק את המסוגלות ההורית, יאפשר את תהליכי השינוי של הנער/ה, יחזק את היותם משאב תמיכה משמעותי ביותר עבור ילדם.
שיתוף ההורים והדרכה
בעבודתנו, אנו פוגשים הורים במצוקה קשה, שפעמים רבות חשים נבוכים, אשמים ואחראים למשברו הנפשי של ילדם, קשיים רגשיים או התקפי זעם שהוא חווה, ועל שנאלצו להוציאו מהבית. אנו פוגשים מעגלים של סוד שמייצרים בדידות עמוקה וקושי משמעותי להיעזר. הדרכות הורים, טיפול דיאדי, קבוצות הורים ותקשורת שותפת הם חלק מהביטויים לכך שמשפחתו של החניך הינה חלק בלתי נפרד מהתהליך של החניך בפנימייה. עם השנים למדנו כי שיתוף ההורים בתהליך ואף הכנסתם לתהליך טיפולי במקביל לחניך מסייעת מאוד בהתקדמותו של החניך ובהתנהלותם מולו.
צוות העובדים בפנימיות מגוון ורחב והוא כולל: אנשי מנהלה, מתנדבי שנת שירות, אמהות בית, מדריכים, רכזים, עובדים סוציאליים, פסיכולוגים, מדריכי חוגים, מטפלים באומנות, בבע"ח ובמוסיקה. כלל בעלי התפקידים שבאים במגע עם החניכים מקבלים הדרכה פרטנית וקבוצתית. מתוך אמונה שכדי שצוות יוכל להעניק ביטחון והכלה הוא צריך לחוש בטוח ומוכל, שכל בעל תפקיד צריך להוות מודל לקשר מיטיב עבור אלו שבאחריותו. המוטיב החוזר שעולה שוב ושוב במפגשים האלו, הוא תחושת המשמעות והמסוגלות שמעניקים העשייה המשותפת, האינטימיות והרגשות שהקשר עם החניכים מעלה בצוותים. לצד זה, עבודה עם נערים/ות במצבי משבר מפגישה את העוסקים בה עם אירועים טראומתיים, רגשות עזים, סיפורי חיים קשים, פגיעה עצמית ואלימות. רגשות עזים של כעס, פחד, עצב, אחריות ואשמה, או שקיעה לתוך פנטזיית הצלה הם מנת חלקם של אנשי צוות רבים.
המדריכים
עיבוד החוויות והאירועים, הדרכה מקצועית, הקניית כלים מקצועיים, תמיכה ההדדית ותחושת הסולידריות הם חלק מהאמצעים שיש בידנו כדי להתמודד ולצמוח מתוך חוויות מורכבות כאלו. דגש מיוחד מושם על הדרכתם והכשרתם של המדריכים בכל פנימייה. החשיפה האינטנסיבית והיום יומית לחניך, הקרבה הרגשית והמעורבות בחייו הופכים את המדריך לדמות משמעותית ביותר עבור החניכים. המדריך נדרש להתאים את עצמו לכל אחד מן הנערים, לנוהלי הפנימייה, ללוח זמנים ומשימות, לצרכי הקבוצה והצוות.
כשמדובר על תפיסת הטיפול בפנימיות, מדריך נדרש לקבל החלטות ולהגיב בתדירות תגובה, ובתוך מרחב אפור המצריך שיקול דעת ופניות רגשית. מטרת ההדרכות וההכשרות השונות היא לאפשר למדריך "להתנהג בטבעיות באופן עקבי" (ויניקוט), לראות מעבר להתנהגות החניך, להציב גבולות, להכיל את רגשותיו, ליצור קשר אינטימי ואמפתי עם החניכים.
לסיכום תפיסת הטיפול בפנימיות
ניתן לומר כי כל המרכיבים אליהם התייחסנו להלן, הינם הכרחיים בכדי שנער/ה המגיעים לפנימייה יעברו תהליך משמעותי של שינוי בין היתר באמצעות טיפול רגשי לילדים ונערים, יוכלו לצלוח את התהליך בסופו של יום. כאשר הצוות נתקל בקושי עם אחד מהמרכיבים, אנו מנסים ליצור חוויות משלימות לאותו חסר ובכך לא למנוע הצלחתו של תהליך בקרב נערים שאחד המרכיבים אינו ברשותם.
